חמישה סיפורים מעוררי השראה על מוזיקאים שנפלו וקמו מחדש

כל כמה זמן מכרסמות בי מחשבות הרסניות שקשורות לקריירה המוזיקלית שלי – "הטכניקה שלי לא מספיק טובה", "אני צריך לדעת יותר"', "אני צריך להשתפר"..
אני מרשה לעצמי להגיד שאני לא היחיד שמקבל ביקור מהקולות המעצבנים האלו כל כמה זמן, ומאמין שהתפקיד שלי הוא להקשיב להם, ולהגיד להם יפה ובנימוס שאני עסוק כרגע בפרוייקט החדש שלי, או באמצע צילום סרטון חדש, או באמצע לימוד סטנדרט חדש.
עוד דבר שעוזר לי לגרש אותם הוא לשאוב השראה ממוזיקאים אחרים.
אז קבלו חמישה סיפורים מעוררי השראה של מוזיקאים שהיו יכולים להיכנע לנסיבות הלא טובות, אבל המשיכו ליצור מוזיקה מדהימה.

ג'אנגו ריינהארדט


בגיל 18 נפצע ג'אנגו בשריפה שפרצה בקרוואן שלו, ובילה שנה וחצי בבית החולים בניסיון להתאושש.
בין שאר הפציעות (רופא רצה לכרות לו את רגל ימין, דבר שג'נגו לא הרשה) שתי אצבעות של יד שמאל שלו (הזרת והקמיצה) הותכו ביחד, וכושר התזוזה שלהן נפגע קשות.
במקום לוותר על הנגינה, ג'נגו פיתח סגנון נגינה ייחודי שהתאים למבנה היד שלו, תוך כדי שימוש מוגבל מאד בשתי האצבעות הפגועות.
הסגנון שהוא פיתח השפיע, ומשפיע עד היום על מיליוני מוזיקאים ברחבי העולם – ג'יפסי ג'אז.

ג'ייסון בקר


הסיפור של ג'ייסון בקר הוא טראגי במיוחד, אבל גם מעורר השראה בצורה יוצאת דופן.
בסוף שנות השמונים, בקר היה גיטריסט צעיר ומבטיח, עם טכניקה יוצאת דופן, מוזיקליות ויצירתיות.
אבל לגורל יש תוכניות משלו, וכשהקריירה שלו התחילה לנסוק, הוא אובחן עם מחלת ה- ALS, שפגעה ביכולת התפקוד המוטורי שלו.
בשנים האחרונות הוא מתקשר רק עם העיניים שלו, בעזרת מערכת שאבא שלו פיתח בשבילו. העובדה הזאת לא מנעה ממנו להמשיך ולכתוב מוזיקה, ולהוציא אלבומים, תוך כדי שיתוף פעולה עם טובי הגיטריסטים והמוזיקאים.

לודוויג וואן בטהובן


בסוף שנות העשרים לחייו, התחיל בטהובן לאבד את השמיעה שלו.
למרות שמחקרים חדשים רומזים שאולי לא היה חירש לגמרי, אין ספק שהשמיעה שלו נפגעה כמעט לחלוטין, וסגנון ההלחנה שלו השתנה.
בזכות העובדה שהיה מוזיקאי פרילאנס (מאד נדיר לתקופה) ועבד רוב הזמן לבדו, הצליח להסתיר את ההתחרשות שלו מרוב האנשים.
נסיבות שהיו מקשות על אדם שהוא לא מלחין לא עצרו בעדו להמשיך ולהלחין כמה מהיצירות המוכרות ביותר בהיסטוריה, כדוגמאת הסימפוניה התשיעית, שהפרק הרביעי בה נקרא גם "שיר הלל לשמחה".

פאט מרטינו


בגיל 36, פאט מרטינו שהיה כבר גיטריסט ג'אז מוערך, לקה במפרצת במוח, דבר שגרם לו לאמנזיה (שכחון).
הוא נותר במצב שהוא לא זכר את הקריירה המוזיקלית שלו, או אפילו איך לנגן בגיטרה, בנוסף לבעיות ריכוז.
האדם המדהים הזה פשוט לימד את עצמו לנגן מאפס, מהאלבומים וההקלטות של עצמו.
מאז ועד היום הוא הוציא המון אלבומים מעולים, ואפילו בא לארץ כמה פעמים. שיטת הלימוד שלו וההסתכלות שלו על הגיטרה הן מיוחדות מאד ומעוררות השראה בפני עצמן.
הנה סרטון שלו מ- 2002 מהופעה עם ג'ון סקופילד, עוד גיטריטס מעורר השראה, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.

ריק אלן


המתופף של להקת הרוק מהאייטיז דף לפרד, היה מעורב בתאונה בגיל 21.
הוא עף מהרכב שבו נהג מפני שחגורת הבטיחות שלו לא הייתה מהודקת כמו שצריך, ואיבד את יד שמאל.
במקום להתייאש, החליט ריק להמשיך לתופף ע"י שימוש בסט תופים אלקטרוני מיוחד, שתוכנן עבורו, שמתבסס על פדאלים וטריגרים מחלקים אחרים של הסט (הסבר מטכנאי התופים שלו בסרטון, כדאי לראות).

לסיכום

הכתיבה של הפוסט הזה הזרימה לי רוח אופטימית מחודשת, והוכיחה לי שוב שאין דבר שאי אפשר להשיג אם באמת רוצים אותו. מקווה שגם אתם קיבלתם קצת השראה.
תכתבו לי למטה בתגובות, אשמח לשמוע את המחשבות שלכם בנושא!

אלעד רגב

היי, אני אלעד, מוזיקאי וגיטריסט, מורה פרטי לגיטרה ומעביר סדנאות בנושאים הקשורים לגיטרה ולתיאוריה של המוזיקה.
נהנה לכתוב, לקרוא ולדבר על מוזיקה בשלל תחומיה.