מאז כניסת המחשב והסיקוונסר לחיינו, נפתחו בפנינו, המוזיקאים, אינסוף אפשרויות שמוגבלות רק בדמיון שלנו.
סאונדים שבעבר כדי להגיע אליהם היה נדרש צוות מיומן של טכנאי קול, היום זמינים לנו בספריות מוכנות, שכל מה שצריך לעשות הוא להוריד ולהתקין אותן במחשב האישי שלנו.
אם בעבר היינו צריכים אולפנים גדולים כדי להקליט תופים, מקהלה או אפילו תזמורת גדולה, היום אנחנו יכולים להקליט (או לסנתז) הכל, ומבלי לחלוץ את נעלי הבית.
היתרון העצום הוא, שבתור כותבים/מלחינים, אנחנו יכולים לקחת רעיון די מופשט, ולגרום לו לרקום עור וגידים תוך כדי תהליך היצירה – להוסיף כלים, לשנות, וכל זה בלי לערב בשלב הראשוני עוד נגנים.
כמובן שלאחר שיש לנו שיר די מוגמר, אפשר ואפילו רצוי לתת למוזיקאים נוספים לעשות את הקסם שלהם, בין אם מדובר בנגינה, עיבוד, מיקס, מאסטרינג וכל מה שביניהם.
בעיני הדבר הזה מעורר השראה – אדם אחד שיוצר עולם שלם בעצמו, רק הוא והכשרון שלו.
קבלו ארבעה פרוייקטים שאולי חשבתם שהם להקה, אבל הם בעצם (ברובם) אדם בודד:
Tame Impala
פרוייקט טיים אימפאלה נוצר ע"י קווין פארקר (Kevin Parker), והקלטות ביתיות שהוא העלה בזמנו ל- MySpace.
נוצרה התעניינות בקרב כמה לייבלים, ובסוף הוא חתם על חוזה בינלאומי עם הלייבל האוסטרלי Modular Recordings.
לאחר מכן הצטרפו נגנים ויצרו להקה שהתחילה להופיע.
בכל שלושת האלבומים שלהם, קווין היוצר והמפיק של כל השירים ומנגן את כל התפקידים.
Bon Iver
בשנת 2006 התבודד ג'סטין ורנון (Justin Vernon) בבקתה של אבא שלו בוויסקונסן למשך כל חודשי החורף.
שם נוצר פרוייקט בון אייבר, שבו ג'סטין ניגן על כל הכלים, וערך הכל עם הרבה הכפלות ערוצים.
ההקלטות היו אמורות להיות דמואים, אבל בסוף הוציא אותן ג'סטין עצמאית בתור אלבום.
לאחר כמה חודשים חתם בלייבל אמריקאי עצמאי בשם Jagjaguwar.
Nine Inch Nails
בסוף שנות השמונים עבד בחור בשם טרנט רזנור (Trent Reznor) באולפן הקלטות כעוזר טכנאי.
הבעלים של האולפן נתן לטרנט להשתמש באולפן כאשר בין סשנים, כאשר הוא לא היה בשימוש.
בגלל שהוא לא הצליח למצוא נגנים שפירשו את החומרים שלו כמו שרצה, החליט רזנור לנגן על כל הכלים בעצמו, חוץ מתופים.
התוצאה הייתה האלבום המעולה Pretty Hate Machine.
טרנט, עד היום, מנגן על רוב הכלים בעצמו באולפן.
Boston
כן כן, הלהקה שמכרה ברחבי העולם יותר מ- 75 מיליון תקליטים התחילה במרתף של תום שולץ (Tom Scholz).
שולץ ניצל את כל המשכורת שלו כדי לבנות אולפן ביתי (מדובר בשנות השבעים, כן?) כדי להקליט ללהקה שלו דמואים שיוכלו לשלוח לחברות התקליטים.
בשנת 73, אחרי לא מעט דחיות מחברות תקליטים, הקליט שולץ שישה דמואים, כשאר הוא מנגן בהם על כל הכלים.
אחד הדמואים יהפוך להמנון רוק קלאסי. כמובן שאני מדבר על More than a Feeling.
עוד אמנים מולטי אינסטרומנטליסטים שמפיקים לעצמם
עוד אמנים ששווה לחקור עליהם כדי לקבל השראה:
- מובי (Moby)
- גוטייה (Gotye)
- מייק אולדפילד (Mike Oldfield)
עכשיו תורכם! תרשמו בתגובות אמנים שלא ציינתי כאן שהם בעצם One Man Band (כולל אתכם אם אתם כאלו)
במידה מסוימת גם דייר סטרייטס, קינג קרימזון ו-ELO
מסכים לגמרי (גם לגבי המידה המסויימת).
הסאונד הייחודי של הגיטרות של מארק נופלר הכתיב כמעט בעצמו את הכיוון המוזיקלי של הדייר סרייטס.
מצד שני, גם לשאר חברי הלהקה הייתה השפעה כזו או אחרת, והסיבה המרכזית שהלהקה התפרקה בסוף היא חילוקי הדיעות האומנותיים (כמו בהרבה להקות לצערנו).
האמת שזה נושא ממש מעניין ומאוד רלוונטי בכלל ולתקופה שלנו בפרט (:
לגמרי, גם בגלל שהטכנולוגיה היום מאפשרת לעשות דברים מטורפים, וגם בגלל מגבלות התקופה..