מגזין מוזיקה

אם אתם מוצאים את עצמכם לפעמים במצב שבו אתם מפקפקים ביכולות שלכם וחושבים שאתם לא מוזיקאים מספיק טובים, תתעודדו – יכול להיות שאתם טועים.
מצד שני, יכול להיות שאתם מעריכים את עצמכם יותר מדי?

אפקט דאנינג-קרוגר

מדובר בהטיה קוגניטיבית (דפוס מחשבתי) שגורמת לאנשים בעלי ידע או יכולות מינימליים בתחום מסויים (נגיד מוזיקה), להעריך את עצמם יתר על המידה.
דבר זה יכול לנבוע משתי סיבות עיקריות:
הראשונה, חוסר ידע. מרוב שאנחנו לא מבינים בתחום מסוים, אנחנו בטוחים שאחרי הרצאת מבוא של שעה בנושא כלשהו אנחנו כבר מבינים בו הכל, כאשר אנחנו בעצם לא יודעים עד כמה אנחנו לא יודעים.
הסיבה השניה היא ביטחון עצמי מופרז, ורצון לשדר לעולם שאנחנו חכמים בהרבה יותר ממה שאנחנו באמת.

מצידו השני של המטבע, אנשים בעלי מיומנות גבוהה וניסיון רב נוטים לפעמים להתייחס להישגים ולכישורים שלהם בספקנות, ולהניח שלרוב האנשים יש את אותן היכולות כמו שלהם.

קצת רקע

דיוויד דאנינג וג'סטין קרוגר, שני פסיכולוגים חוקרים מאוניברסיטת קורנל, סברו שאנשים ללא הכשרה מתאימה בתחום מסוים, יפריזו ביכולות שלהם, לא יזהו כשרון אמיתי אצל אחרים, ועד כמה הם עצמם לא מוכשרים.

המקרה שגרם לשניים לערוך את המחקר קרה כמה שנים לפני, בשנת 1995, כאשר מק'ארתור וילר, אדם בן 44, שדד שני בנקים לאור יום בלי מסכה, כשהפנים שלו מרוחות במיץ לימון.
מן הסתם מצלמות המעקב לכדו אותו והוא נתפס ממש קצת זמן אחרי.
כששאלו אותו מה עבר לו בראש, הוא אמר שהוא שפשף מיץ לימון על הפנים שלו כדי שהוא יהיה בלתי נראה (כמו שמיץ לימון עובד ככתב סתרים) ולא הבין איך תפסו אותו.

היום הראשון שלי ברימון

כשהגעתי ליום הראשון בביה"ס רימון, בן עשרים וקצת, הייתי בטוח שאני הגיטריסט הכי טוב שאי פעם פרט על מיתר.
כמובן שהרמה שלי הייתה גבוהה יחסית, אבל לא הייתי מודע לכמות התיאוריה שהייתה חסרה לי ולכמות השעות שאני עוד צריך להשקיע באימונים על הכלי כדי לנגן בו בצורה חופשית.
אני זוכר שישבתי על אחד הספסלים בחוץ לפני השיעור הראשון, וכששמעתי את כל הגיטריסטים מסביבי מנגנים פשוט נפלה לי הלסת.
לא הצלחתי להסביר לעצמי בזמנו, אבל מה שחוויתי היה סוג של מיני-משבר קיומי – התחלתי לגלות שהמציאות שקיימת אצלי בראש לא לגמרי נכונה.
עברתי תקופה לא קצרה שבה הסתכלתי על הגיטרה בשנאה, כאילו היא זו ששיקרה לי כל השנים האלו.
למזלי אחרי כמה חודשים התעשתתי על עצמי וקיבלתי את העובדה שיש הרבה דברים שאני לא יודע, ושבאיזשהו מובן זה דווקא כיף שיש מלא דברים חדשים לגלות.
היום, כמעט 20 שנים אחרי, אני מברך על הרגע שבו העמדתי מול עצמי מראה והתמודדתי עם המציאות – הרצון ללמוד ולהתפתח הוביל אותי למקומות שלא חלמתי שקיימים, מוזיקלית ומנטלית.

איך אפשר לדעת?

לקבל פידבק אותנטי מאנשים מקצועיים בתחום – העובדה שחברים או ההורים אומרים לכם שאתם מדהימים לפעמים יכולה לבוא לרעתכם.
כמו כן אני ממליץ להיות במצב של למידה מתמדת, לאו דווקא אינטנסיבית. הדבר החשוב הוא להימנע מהרגשה של תקיעות במקום, שאולי תגרום לכם למרוח מיץ לימון על הפנים ולשדוד בנק.