(צילום תמונת שער: יונתן מרכוס)
היום יש לי את הזכות הגדולה לפרסם ראיון שערכתי לפני כמה ימים עם אמרי כהן.
לאלבום של אמרי הגעתי בעקבות המלצה מתגובה על פוסט שכתבתי לפני כמה זמן על מוזיקאים שנפלו וקמו מחדש.
האלבום, שנקרא "הייאוש תמיד שם (כשאתה זקוק לו)" הוא פנינה נדירה. עשרה שירים מעולים מבחינת כתיבה והפקה שנשזרו ביחד כדי לספר לנו סיפור אחד, את הסיפור של אמרי.
לפני כחמש שנים אמרי אובחן עם מחלת ניוון שרירים נדירה הנקראת "מג'דו-ג'וזף", בה מתים תאי עצב במוח הקטן, דבר המוביל להתדרדרות בתפקוד המוטורי.
האלבום מרגיש כמו יומן אישי שאמרי מנהל, מתעד את מערכות היחסים שלו עם הסביבה, חברים, אבא, בת-הזוג, ועם המחלה עצמה.
מטעמי נוחות ערכנו את הראיון כשיחת ווטסאפ, כאשר את התשובות של אמרי הכנסתי כפי שהן, לא הוספתי ולא השמטתי כלום.
מתי בעצם החלטת שאתה רוצה להפוך את החוויה שאתה עובר לאלבום?
מהאקורד הראשון של השיר הראשון שנכתב הייתה הרגשה שהנה, הכל מתחבר לי. נאלצתי לקחת קצת זמן לחשוב אם אני באמת מעוניין להיכנס אל הנפש שלי ולשלוף אותה כל כך בפראות החוצה, אבל ברגע שהרגשתי שזאת ההזדמנות שלי להותיר חותם על העולם הזה, הפחדים שלי הצטמקו.
הרבה פעמים במשך ההאזנה לאלבום התפעמתי מהישירות של המילים שלך.
אם לא עושים משהו עד הסוף אז הוא לא שלם.
איך היה תהליך העבודה על האלבום?
תהליך העבודה התחלק למספר שלבים –
תהליך הכתיבה של האלבום, שהתפרש על תקופה ארוכה – מלא שירבוטים ושירים שלא צלחו.
אח"כ הגיע שלב הליטוש שנעזרתי בו בדניאלה תורג'מן, שלימדה אותי כל כך הרבה על טקסט, הגשה וכמובן, איך לא, פיתוח קול.
ואז כמובן יש את כל השלב הזה של לחפש מפיק.
בהתחלה ניסיתי להפיק את האלבום בעצמי אבל הבנתי שאני אהיה חייב לעשות אאוטסורסינג כי אחרת אגיע למצב שבו אשנא את השירים.
לאחר מספר ניסיונות שלא צלחו עם מפיקים אחרים, החלטתי לפנות אל איזה בחור סופר מוכשר, תומר כץ, שנחשפתי להפקות שלו ביוטיוב וממש התרשמתי.
קבענו להיפגש ושאנגן לו את כל השירים. היה ערב מאד מיוחד שהתארך לשנה מרוכזת של עבודה אינטנסיבית על השירים.
מלא ניסויים ופידבקים. לא יודע איך הוא סבל אותי, באמת.
אח"כ הגיע שלב המיקסינג, איתמר אשפר הגאון גרר אותנו למרתון משוגע של יממה וחצי באולפן על קונסולה אנלוגית של SSL.
אני מסכים איתך לגמרי בנושא ההפקה, ממש אהבתי את הראש של תומר. הרבה פעמים שומעים באלבום כל מיני סאונדים שהם לא צפויים מצד אחד, ומצד שני משתלבים בשיר בצורה מושלמת.
הבנאדם גאון בקטע קיצוני, ממליץ לך בחום לבדוק את פרויקט הסולו שלו D Fine Us.
כשאמרת שאתה לא יודע איך הוא סבל אותך בתקופת העבודה על האלבום, למה התכוונת? הניחוש שלי הוא שזה קשור לפדנטיות שלך, אני צודק?
צודק ביותר, זאת הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם מפיק חיצוני.
בדיוק שנתיים לפני שהתחלנו את העבודה, הלהקה שלי שחררה אלבום מופרע שעבדנו עליו כל כך הרבה ויצאה לי הנשמה בעבודה עליו.
אז היה מרענן למסור את המושכות אל בנאדם אחר והמזל שלי שהוא סבלני בטירוף כי אני נוטה להיטפל לקטנות.
מה זאת הלהקה שלך?
Memory In Plant – הרכב עם בעיות קשב רציניות.
היינו בסך הכל שלושה שעשו הכל מהכל.
לקחנו הפסקה של מספר שנים אבל מבשלים שירים חדשים מתחת למנוע.
סקרנת! יש את האלבום בספוטיפיי?
יס, יש גם עוד קאבר לאסטרונומי דומיין ועוד שיר וקליפ (אחד היפים שלנו לדעתי) ששחררנו לפני האלבום שלא נמצאים בספוטיפיי.
אז אם יוצא לך לבקר ביוטיוב, סאונדקלאוד או בנדקמפ, זה שם.
זה נשמע בראש קצת שונה מהאלבום שלך.
בראש שונה לגמרי!
אחת הסיבות הנוספות והמרכזיות שהחלטתי ללכת אל מפיק חיצוני הייתה כי השיר הראשון שניסיתי להפיק לעצמי היה נשמע כמו שיר של ההרכב ורציתי לעשות משהו שונה לגמרי.
אני בטוח שזה צעד לא פשוט, ללכת למישהו חיצוני, במיוחד אם אתה קפדן.
בדיוק בגלל זה הגדרתי לכל מפיק שנקלע לדרכי שאני לא רוצה שזה יהיה אלבום גיטרות, למרות שרוב השירים בו נכתבו על גיטרה.
זה לימד אותי מלא ונתן לי כל כך הרבה כלים נוספים, הצעד הכי טוב שעשיתי בחיי.
מה אתה מרגיש שהיו ההשפעות המוזיקליות שלך באלבום?
זה מצחיק שאתה שואל את זה כי בדיוק אני עורך בימים אלו פלייליסט של השפעות מוזיקליות על האלבום והוא כל כך מגוון שזה כבר מגוחך.
אפשר למצוא שם אמנים אדירים כמו מתי כספי ושלמה גרוניך, טום ווייטס, אלג'יר, קורט וייל, האנה האקלברג, אסף אמדורסקי ואיך לא, עמיר לב.
בגדול אני ממש פריק של מוזיקה, חייב להכיר את הכל ולספוג כמה שיותר אליי.
הפלייליסט (המצויין) של אמרי.
מה היית רוצה שאנשים שמקשיבים לאלבום שלך יקחו איתם?
קודם כל אני חייב לציין שבחיים לא דמיינתי שכל כך הרבה אנשים יקשיבו לאלבום ועוד במלואו ועוד בשנת 2020!
אני לא מפסיק לקבל הודעות פרטיות ותגובות ממש מרגשות וזה מיוחד בעיניי שמוזיקה יכולה לגרום למישהו לקום ולכתוב לאמן מה הוא הרגיש כשהוא הקשיב.
לכן אני פחות מתעסק במה אני הייתי רוצה שיקחו. כבר שחררתי את זה אל אוויר העולם, מכאן שכל אחד יעשה בו את השימוש הראוי בעיניו.
ומה הרגשת אתה בפעם הראשונה ששמעת את כל האלבום?
למען האמת, כלום.
צריך להבין שחייתי את השירים האלו, האזנתי לכל פיפס קטן במשך חודשים ארוכים וזה די הפך אותי לאדיש.
בפעם הראשונה שהשמעתי את האלבום המלא לחברה טובה שלי היא התחילה להתייפח בדמעות ורק אז התחלתי להבין את כובד השירים.
מה עוד שהקפדתי שלא לשלוח סקיצות לפידבקים מחברים אז לא היה לי אף מדד קודם.
זה מטורף איך ששירים שמתעדים חוויות כואבות שלי מהוות טריגר לאנשים אחרים ואצלי כמעט כלום.
אני יכול להגיד לך על עצמי שבכל פעם שהקשבתי לאלבום הוא לקח אותי למסע.
לדעתי הנושאים שאתה מדבר עליהם מעוררים אצל הרבה אנשים הזדהות, גם כשהם לא מסוגלים לחוות את מה שעובר עליך בדיוק.
לגמרי מבין וזה קורה גם לי עם שירים של אחרים. זה כל היופי במוזיקה, היא אישית כל כך לטעמי. למרות שהיא כביכול מדברת על מקרים אישיים היא יכולה לעורר אצל כל אחד משהו אחר מעברו הכואב.
כי מה לעשות כולנו בני אדם מורכבים עם צלקות ומוזיקה זה הכלי הכי מדהים לפרוק.
הוצאת גם קליפים, כמה ישנם?
יש חמישה קליפים שונים בסך הכל (תכננתי על אפס בתחילת הקמפיין). אני מרגיש שהם עושים עבודה נאמנה בלשרת את השירים עצמם ולא מנסים להשתלט עליהם וזה הדבר הכי חשוב בעיניי כמישהו שמנסה לספק את החוויה המלאה.
למזלי, הצלחתי למצוא בכל פעם את הפרטנרים המושלמים ליצירה וזה משהו שלא ברור מאליו.
כל קליפ הופק ע"י מישהו אחר?
לכל קליפ יש סיפור משלו.
ואתה היית על הסט בכל צילום של קליפ?
הקליפים של "גפרור לחומר בעירה" ו"הנה זה מתחיל" נוצרו על ידי חבר'ה ממש מוכשרים (עומר פלג ונדב בר טל) שיש להם בית הפקה בשם ויזואלס, הם באו אליי פעם אחת, הכרנו וישר נוצר קליק שבו הבנו אחד את השני גם מבלי שאני אהיה פיזית על הסט.
הקליפ של "חופשייה לעזוב" צולם אצלי בדירה שהפכה לסט מן המניין במהלך סופ"ש והייתה חוויה משוגעת. אני חייב לתת פה קרדיט ליונתן מרכוס הבמאי והמפיק שעשה עבודה מדהימה בלתמרן את הכל.
הקליפ של "הייאוש תמיד שם" הוא בעצם טסט מצלמה שצולם על ידי בנימין רייזר מהסט של "חופשייה לעזוב", הוא היה השוט הראשון (והלא מתוכנן) שצולם בדירה שלי. כשראיתי את זה ידעתי שאני חייב לעשות עם זה משהו ואז כשנוצרה ההזדמנות התנפלתי על השוט הקסום הזה וערכתי אותו בעדינות.
והקליפ של "גמגום" נוצר ע"י האנימטור המוכשר גיא חיות, ידעתי שאני רוצה פה הכלאה בין קליפ מילים (גמגום אחרי הכל) לבין אנימציה קלה והוא עשה את העבודה בצורה מושלמת לדעתי.
אמרת שבהתחלה לא רצית קליפים, מה גרם לך לשנות את דעתך?
תראה, במהלך העבודה על האלבום עזבתי את הרשתות החברתיות ולא כל כך הבנתי איך זה עובד.
למעשה, בהתחלה רציתי לשחרר את האלבום כיחידה אחת (כמו ש"ארמון" עשו) ולשכוח ממנו, תומר (המפיק) ואיתמר (שעשה סאונד לאלבום) הניאו אותי מזה בטענה שיש לאלבום הזה פוטנציאל להפוך ליותר מזה.
ואז החלטתי לשחרר את הסינגל הראשון, חזרתי אל הפייסבוק והבנתי שאין מצב לתפוס תשומת לב של אנשים עם תמונת קאבר בלבד. יש יותר מדי תכנים בפיד.
התחלתי לחפש אנשים לעבוד איתם וברגע שמצאתי את האנשים הנכונים זאת כמו התמכרות – לתת עוד משמעות לשירים שכבר חרשתי אבל במדיה אחרת לגמרי.
אני מרגיש מהדברים שאתה אומר שהמסע הזה של הוצאת האלבום הציג לך המון אפשרויות חדשות וגרם לך להתנסות בדברים שאחרת לא היית מגיע אליהם.
כן זה לימד וחידש לי המון, על עצמי ועל התהליכים השונים.
מבחינה מנטלית גם זה הופך להיות קל יותר כשאתה חולק את הבייבי שלך עם אחרים. יש פחות נטל עליך.
מתאר לעצמי שהרבה פרוייקטים טובים לא יוצאים לאור בגלל הרצון של היוצר לעשות הכל לבד. אני שמח שזה לא היה המקרה אצלך ושכולנו זכינו באלבום מצויין.
תודה לך!
תודה ענקית לך!
ממש נהניתי לדבר איתך ואני מאחל לך שהאלבום יגיע לכמה שיותר אנשים.
שאלה לסיום – אם היית יכול להעביר יום אחד בלי המחלה, איך היית רוצה להעביר אותו?
יום אחד זה מעט מדי בשביל להתחיל לפנטז אבל נראה לי שהייתי רוצה לבלות אותו על חוף בכנרת, מוקף בחברים ובגיטרות. ממש כמו בימים הטובים.
ואם זאת שנה?
הייתי ממש רוצה להעביר שנה בטיול, אולי לנסוע להודו (כי לא יצא לי), ניו זילנד, אוסטרליה ועוד…
לספוג קצת נופים ותרבויות שונות.
[…] "364 אסונות" אמרי (שאת הראיון המלא איתו אפשר לקרוא כאן) הקליט הרבה לפני האלבום. הוא מספר: למדתי הפקה מוזיקלית […]