"כל עוד אתה מאמין במה שאתה עושה ופועל למענו, אנשים ירגישו את האותנטיות ויצטרפו אליך, זה רק עניין של זמן" אומר אלישע הניס מיקלוש, מוזיקאי כשרוני בן 25 שמנהל את The Pulse Sessions, ערבי ג'אם מיוחדים שתפסו תאוצה במועדון בברוקלין, ניו-יורק.
אלישע התחיל ללמוד בארה"ב לפני כשנתיים וחצי אחרי שקיבל מלגה לשלוחה האמריקאית של התוכנית ללימודי ג'אז בשטריקר, הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.
"הופעתי בכל מיני מועדונים, ובאחד מהם הייתה להקת בית שהובילה ערבי ג'אם שבאיזשהו שלב החליטה לעבור למקום אחר.
נהיה חיבור בין הבעלים של המועדון וביני, וככה מצאתי את עצמי תופס פיקוד על ניהול הג'אמים.
הלהקה שעזבה לקחה איתה את כל הקהל הקבוע, כך שהייתי צריך להתחיל ממש מאפס".
"בשלושת החודשים הראשונים הקהל היחיד היה החברה שלי, ואם היה מזל, היה נכנס עוד מישהו מהרחוב אחרי ששמע את המוזיקה מבחוץ" אלישע נזכר.
"לאט לאט השמועה על המקום עברה מפה לאוזן והתחילו להגיע למקום מוזיקאים חריפים שלחלקם יש הרבה עוקבים ברשתות החברתיות, ואז הרגשתי קפיצה בכמות האנשים שהגיעו כל שבוע. הקהילה שלנו ממש נבנתה באופן אורגני".
"היום ערבי הג'אם מלאים עד אפס מקום, לפעמים אפילו יש תור בחוץ".
כמה ישראלים באים למקום?
"בתקופה הזאת, יותר מתמיד, באים הרבה ישראלים" מסביר אלישע בגאווה.
"בהתחלה חשבתי לבטל את הג'אמים בגלל כל מה שקורה בארץ, מתוך כבוד וסולידריות, אבל היה בי קול שאמר לנסות ולהמשיך את זה. בימים הראשונים למלחמה בפרט כולם היו ממש בדיכאון ופשוט הוציאו את כל התסכול במוזיקה וזה יצר דברים מדהימים".
"גיליתי עד כמה הקלישאה שמוזיקה היא שפה בינלאומית שחוצה גבולות היא נכונה.
חלק מהאמריקאים מביעים המון דעות על המצב, אבל ברגע שנכנסים לג'אם יש תחושה של אחדות ושיתוף".
היו מקורות ספציפיים שקיבלת מהם השראה?
"אחד הג'אמים הראשונים שהגעתי אליו נקרא That House Party (בברוקלין), וקיבלתי ממנו המון השראה.
בניגוד להרבה ג'אמים שבהם פשוט אומרים לכולם -'תנגנו', סימון, מנהלת הג'אם היא המחליטה מה יהיה התפקיד שכל נגן ימלא במהלך הג'אם".
"בסשן הראשון שלי שם היא אמרה לי לנגן את אותם ארבעה אקורדים ב- Loop, או שהיא תחליף אותי.
כשאתה מנגן בסיטואציה כזאת, העצמי לא הולך לאיבוד אלא מתבטא ברזולוציות קטנות יותר, בניואנסים, במסגרת המגבלות שמציבים לך. למדתי ממנה המון".
איך האירוע מתנהל אצלך?
"את הערבים עוזר לי לנהל יונתן פרחי, חבר ובסיסט מוכשר.
יש סט פתיחה בביצוע להקת הבית, שמנגנת ברקע בזמן שאני מסביר בתחילת הערב את 'כללי המשחק' –
אם מישהו רוצה לנגן, שיבוא אלי ספציפית ואמצא את הרגע הנכון מבחינה מוזיקלית כדי להכניס אותו.
ברגע שהוא לא תורם למה שקורה ולא מתחשב אני מבקש ממנו שיחליף למשהו שכן עובד, ואם זה עדיין לא קורה, אני מחליף אותו בנגן אחר".
קרה לך שהוצאת מישהו והוא חזר שבוע אחרי זה או שיש כעסים וטינה?
"אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי – היה מישהו שנתתי לו שלוש אזהרות! בדרך כלל אני מסתפק באחת.
הייתי משוכנע שהוא נעלב והרגשתי נורא, אבל אחרי שהערב נגמר הוא בא אלי, הודה לי על הפידבק וחזר בשבוע שאחרי".
"עוד משהו שמאוד חשוב לי, בתחילת הערב אני מסביר שבגלל שאנחנו מנגנים בווליום שמאפשר הקשבה אז אין מקום לרכילות על נגנים אחרים, כי רוב הסיכויים שישמעו את הרכלן" אלישע צוחק.
איפה אתה רואה את הג'אמים בעוד שנה מהיום?
"אני חושב שהגעתי למקום שאני נמצא בו בגלל שלא כפיתי שום דבר, הגעתי ממקום של זרימה, וממשיך באותו הקו. מבחינתי גם אם הג'אם ישאר קטן ואינטימי יחסית, אני אהיה מרוצה".
"יש גם פריחה בכיוונים של שיתופי פעולה בין המוזיקאים שמגיעים לנגן, נוצרת ממש סצנה חדשה שיוצרת גלים, וכיף לראות את זה".
נכון לעכשיו בין העיסוקים המגוונים של אלישע ניתן למנות נגינה בגיגים, לימוד פסנתר וכמובן, ניהול ערבי הג'אם The Pulse Sessions בימי רביעי בשעה 22:30 במועדון בניו-יורק.
מאחלים לו המון הצלחה והגשמה עצמית!
