השאלה הנצחית… האם צריך לדעת תיאוריה, באיזו רמה, והאם זה יהרוס לי את היצירתיות?
קודם כל, לגבי הטענה האחרונה, התשובה היא – בשום פנים ואופן לא! ככל שנעמיק את ההבנה שלנו בהרמוניה ומהלכי אקורדים, לדוגמא, נפתח לעצמנו הרבה יותר אפשרויות להלחנה ולאלתור (כן, אקורדים מאד קשורים ליכולות האלתור שלנו).
אז מי לדעתי חייב לדעת תיאוריה וכמה? הנה רשימה קצרה שתעשה לכם סדר.
המוזיקאי החובב
המוזיקה היא לא מקור הפרנסה שלכם, ואתם מנגנים שירים להנאתכם בסוף היום כשאתם חוזרים מהעבודה.
גם למוזיקאי החובב, ידע בסיסי בתיאוריה יכול לשדרג את ההנאה:
לדעת באיזה סולם אתם נמצאים, לדעת למה יש כאן דיאז או במול, למה האקורד הזה מופיע דווקא כאן, ולמה הכל ביחד נשמע לי כ"כ טוב.
תחושת ההישג תגדל פלאים כשתדעו איך השיר/היצירה בעצם עובדים, וגם במישור היותר מעשי, ההבנה תקצר לכם זמני למידה של שירים/יצירות אחרים.
הייתי ממליץ לכם לחקור הרמוניה של של שירי רוק ופופ ע"י ניתוח שירים, ולקרוא על הצורה שבה אקורדים שונים בנויים.
כותב השירים
אתם כותבים ומלחינים שירים, משתמשים במספר מצומצם של אקורדים ונכנסים שוב ושוב לאותן שבלונות.
תרשו לי לנפץ לכם מיתוס – אם תלמדו תיאוריה הדבר לא יגביל את היצירתיות שלכם, להיפך! אתם תרכשו כלים בעלי ערך שירחיבו לכם את אוצר המילים המוזיקלי שלכם.
תוכלו להשוות את זה לסופר שלומד מילים חדשות כדי שיוכל להוסיף עניין בספרים הבאים שלו.
הייתי ממליץ לכם לחקור את כל הנושאים של המוזיקאי החובב, ולמי שרוצה לחפור יותר, להכנס גם לעולם הג'אז ולנגן סטנדרטים.
המפיק
כלי הנגינה העיקרי שלכם הוא הסיקוונסר.
אתם רוקחים ביטים והרמוניות במידי, יוצרים עולם עשיר של סאונדים, מרקמים ותחושות.
רכישת ידע בתחום התזמור, בין אם זה קלאסי או ג'אז, תפתח לכם עולם שלם של אפשרויות שלא בטוח שהייתם מודעים לקיומן – הולכת קולות, חלוקת תפקידים לפי תדר הכלי, ועוד.
בנוסף להאזנה וניתוח של אלבומים בסגנונות שונים ומגוונים, גם לא כאלו שדווקא בסגנון העיקרי שלכם, הייתי ממליץ לכם לחקור הרמוניה קלאסית והרמוניה של ג'אז.
הנגן המקצועי
אתם מופיעים בהרכבים שונים ושולטים בכלי הנגינה שלכם באופן מעורר השראה.
אם אתם מנגנים גם סולואים (וסביר להניח שאתם מנגנים לפעמים סולואים), ידע באלתור יעזור לכם להבין בדיוק אילו צלילים אתם יכולים לנגן על איזה אקורד כדי להשיג אפקט מסויים.
(לדוגמא, אם אני אנגן פה דיאז על אקורד דו מז'ור (C), אני יודע שאקבל גוון לידי).
וחשוב גם לזכור שלפעמים לנגן צליל אחד במקום הנכון, ישיג תוצאה הרבה יותר נזכרת ומרשימה מאשר ריצה על 20 צלילים בשניה, ממליץ לכם להקשיב למיילס דייוויס.
הייתי ממליץ לכם לחקור קצת את עולם הג'אז, להתחיל לנגן סטנדרטים, לנתח אותם וללמוד אילו סולמות יכולים לעבוד על אילו אקורדים.
לסיכום
אני אישית מאד נהנה לחקור וללמוד תיאוריה, בעיני זה מרתק ומשקף את ההתפתחות ההיסטורית של הדבר שכולנו אוהבים ולא יכולים לחיות בלעדיו – מוזיקה.
בכל מקרה, בכל שלב הדבר החשוב הוא שנהנה מתהליך הלמידה, כי הוא בלתי נגמר.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים בתגובות – כמה תיאוריה לדעתכם צריך לדעת?
